idanlandau.com - לא למות טיפש | הבלוג של עידן לנדו

Description: הבלוג של עידן לנדו

Example domain paragraphs

הדבר הראשון ששמים לב אליו בכניסה לכיכר וולינגטון הוא השקט, צניחה של כ-20 דציבלים מרמת הרעש ברחובות הסמוכים לה. אף שהכיכר קרובה לשני רחובות עם תנועה ערה של כלי רכב (שד' ווטסטוק במזרח ורח' וולטון במערב), היא תחומה מארבעת עבריה בשורות של בתים (כולם שייכים לאוניברסיטה, חלקם מעונות סטודנטים), מה שהופך אותה למעין חצר פנימית ענקית. רחוב יחיד מוביל אליה מכיוון דרום, מקיף אותה וסובב על עקבותיו. כיוון שאין לרחוב הזה מוצא מעברה השני של הכיכר, תנועת כלי הרכב בו דלילה מאד בכל שעות היום. השקט היחסי שנשמר ברחוב המעגלי מעמ

כיכר וולינגטון הפכה להיות תחנה יומית קבועה שלי בשנה שביליתי באוקספורד, באורח כמעט מקרי. כשהגעתי לשנת השבתון, אחרי ההסתגלות הראשונית, חיפשתי לי ספריה נוחה לשבת ולעבוד בה. ספריות לא חסר באוקספורד, אבל רובן אינן מסבירות פנים. מבני אבן רבי הוד, גרמי מדרגות רחבים, רצפות עץ חורקות, שומרים חתומי פנים, ובעיקר, הצורך המעיק לשלוף כרטיס סגל, להשאיר את החפצים בלוקר בכניסה, לאסוף אותם ביציאה… לא כך דמיינתי לי. אוקספורד יפהפייה אבל מעניקה את חסדיה במשורה ובקמצנות, ובעיקר רק לחברי מועדון. כל הזמן ליוותה אותי תחושה טורדנית

לכן, הגילוי של המחלקה ללימודי המשך היה משב רוח מרענן. זו המחלקה שמיועדת לסטודנטים שאינם מן המניין, ערב רב של שוחרי דעת, בדרך כלל מבוגרים, שלוקחים קורסי ערב בשלל נושאים. הבניין הלא-מכופתר הזה שוכן ממש בפינה הדרומית של כיכר וולינגטון, ובתוכו נמצאת ספריה קטנה וחמודה, לא נשגבת ולא עתיקה, אבל נעימה מאד, שמחלונותיה נשקף עץ יפה ושיח מטפס. לא צריך יותר מזה. מה שכבש אותי סופית היה העובדה שאף אחד לא שאל אותי כלום בכניסה, לא כרטיס ולא שם. נכנסתי מהרחוב, חלפתי על פני הקבלה, והתיישבתי בספריה. כך יום אחרי יום, שבוע אחרי

Links to idanlandau.com (4)